הצטרפו לתנים: טיעונים נגד החלטה 2334 של האו”ם
מכתב פתוח ממנכ”ל UN Watch הלל נוייר לשגרירת ארצות- הברית באו”ם סמנתה פאוור

29 בדצמבר 2016

כבוד השגרירה פאוור,

אני כותב לך בתגובה להימנעותך בהצבעה ביום שישי, שאפשרה את החלטת מועצת הביטחון של האו”ם לגנות את ישראל, וההסבר הארוך להצבעה שמסרת. צעדים נוספים עדיין אפשריים באו”ם לפני עזיבתו של הנשיא אובמה ב -20 בינואר, אי לכך אני מפציר בך ובממשל-שבו את משחקת תפקיד חשוב כחברה בקבינט הנשיא וכאחת היועצות האמינות ביותר שלו -לשקול מחדש את הגישה שלכם.

בנאומך ביום שישי יש הרבה על מה לשבח ולהריע. כפי שעשית במרץ במשך שלוש שנים, הערותיך חשפו בפירוט משכנע את המוסר הכפול של האו”ם כלפי המדינה היהודית, אמרת בצדק, “זו לא רק פגיעה בישראל, יש בכך כדי לערער את הלגיטימיות של ארגון האומות המאוחדת עצמו”.

בשנה שעברה ביום שנת ה -40 להחלטה “ציונות היא גזענות” באו”ם, ציינת כי “נדיר שלא עובר יום שבו לא נעשה כל מאמץ לדה-לגיטימציה של ישראל.” בהזדמנות זו, קראת לכולם “להילחם בחזרה ללא הרף” נגד “בורות ושנאה”.

ההצבעה שלך ביום שישי, לעומת זאת, עוצרת באופן דרמטי קו זה. אמנם זה לגיטימי לחלוטין שלא להסכים עם ישראל בנושא ההתנחלויות, אבל לאפשר את העברתה של החלטה 2334 היא אינה מוסרית ומזיקה מבחינה אסטרטגית. כמפורט להלן, אנו מאמינים כי ההחלטה של ארה”ב להשלים עם אימוץ החלטה עקומה זו מחזירה לאחור עשורים של עשייה, מעכבת את תהליך השלום, ופוגעת באינטרסים ישראלים, פלסטינים ואמריקאים.

ראשי האופוזיציה והשמאל דוחים את החלטת האו"ם 

ראיות משכנעות ומידיות מוכיחות כי הממשל לא הצליח להשיג את מטרתו, אשר את, גיבשת בקידום הפתרון של שתי מדינות.

נאום המזכיר קרי אתמול לא הכיר בעובדה כי הזרם המרכזי בחברה הישראלית, כולל תומכים מובילים בפתרון של שתי המדינות לשני עמים, דוחה את ההחלטה של האו”ם מכל וכל, ומותח ביקורת על תפקיד ארה”ב בקידומה ואימוצה.

לאור העובדות:

יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה ויו”ר מפלגת העבודה שרק לאחרונה זוהה על ידכם על היותו “מחויב למען השלום” -קרה לביטולה של החלטה 2334, ולטענתו היא גרמה “נזק חמור”.

באופן דומה, עמיתתו, שרת החוץ לשעבר, ציפי לבני, אשר הובילה את המאמצים להשגת פתרון שתי המדינות בועידת אנאפוליס, ומי שברכה על החלטת מועצת הביטחון ב- 2008 שתמכה בפסגה, אמרה לעומת זאת כי החלטת ארה”ב לגבות את ההצבעה ביום שישי “פוגעת באינטרסים של ישראל”,”פוגעת בירושלים, “ומאיימת לגרור קצינים ישראליים לבית הדין הפלילי הבינלאומי”.

יאיר לפיד, יו”ר מפלגת יש עתיד מהאופוזיציה, אשר תומך ביוזמת השלום הערבית-סעודית כבסיס לשיחות השלום, ומי שמתנגד להצעת החוק בכנסת המציעה להכשיר מאחזים אותה הזכרת ביום שישי, קרא להחלטת האו”ם “מסוכנת” “לא הוגנת” ו”מעשה של צביעות”.

אהוד ברק, אשר כראש ממשלה הלך לקמפ-דייוויד בשנת 2000 והושיט יד להצעות שלום מרחיקות לכת וכלפי פלסטינים, קרא להחלטה הזו “מכה משפילה לישראל”. עמוס ידלין, ראש המכון למחקר בטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, צוות החשיבה המשפיע ביותר של המדינה, ועוד תומכים בולטים בפתרון שתי המדינות, אמרו כי ההחלטה הינה “בעייתית מאוד עבור ישראל ותהליך השלום כאחד”, והאשים את הנשיא אובמה בביצוע מהלך “אנטי-ישראלי” אשר “פגע נחרצות בבת הברית הנאמנה של ארצות הברית במזרח התיכון”.

תהיי בטוחה, הם כולם האשימו את ראש הממשלה נתניהו על כך שלא בלם את המכה. עם זאת כולם גינו את החלטה של האו”ם. ואולם, גם הנשיא אובמה, המזכיר קרי או כל אחד אחר בממשל שלכם טרם התייחס לעובדה המדהימה כי ישראל הינה בת הברית הפוליטית הקרובה ביותר שלכם ובת השיח בקידום תהליך השלום מגנה פה אחד מהלך אשר לטענתכם תקדם את עמדתה.

חמאס והג'יהאד האסלאמי מברכים על ההחלטה: "עכשיו ישראל יכולה להיות מבודדת, מוחרמת ולעמוד לדין"

לעומת זאת, אינך מוטרדת מכך שבין הראשונים לאמץ את ההחלטה היו חמאס וקבוצות הטרור של הג’יהאד האיסלאמי? “חמאס מברך את המדינות שהביעו את התנגדותם למדיניות ההתנחלות האגרסיבית של הכיבוש הישראלי המכוונת נגד העם הפלסטיני”, אמר דובר חמאס, פוזי ברהום. חמאס שיבח את “התפנית החשובה בעמדה הבינלאומית לטובת העם הפלסטיני”. איראן שתומכת בג’יהאד האיסלאמי בירכה על ההחלטה המגובה על ידי ארה”ב, ואמרה: “זה ברור כשמש שדעת הקהל העולמית נגד ישראל ומדיניותה”, ועכשיו “יהיה אפשרי לבודד ולהחרים את ישראל, ולעמידה לדין בזירה הבינלאומית על כל הפשעים שלה”.

12 טיעונים מדוע ארה"ב לא הייתה צריכה לאפשר את החלטה  2334 של האו"ם

כדי להבין מדוע, לעומת זאת, כל כך הרבה תומכי שלום ישראלי-פלסטיני מתנגדים למה שעשיתם ביום שישי, אני מפציר בך ובממשל לשקול את 12 הנקודות הבאות:

החלטה 2334 מעודדת את הסרבנות הפלסטינית, לחתור תחת משא ומתן
ההחלטה הזו מסוכנת מכיוון שאיננה ממריצה את הפלסטינים לבוא לשולחן המשא ומתן. במקום זאת, החלטה 2334 מעודדת אותם, בעתיד הנראה לעין, לחכות שיקבלו פחות או יותר את אותה הכרה בינלאומית. זה מזין את האסטרטגיה הפלסטינית המעדיפה להתמודד עם מוסדות בינלאומיים על שיחות דו-צדדיות עם ישראל. בניגוד למטרה המוצהרת, ולכן, ההחלטה רק תדחוף את המשא ומתן רחוק יותר. בהקשר זה, נזכור כי בשנת 2011, קודמתך סוזן רייס, הטילה וטו על החלטה דומה בטענה שזה מסכן ויביא ל- “התקשות העמדות של שני הצדדים”, ו “עלול לעודד את הצדדים להישאר מחוץ למשא ומתן”. היא אמרה שזה היה “לא חכם עבור המועצה לנסות לפתור את סוגיות הליבה המפרידות בין ישראליים ופלסטינים”. למרות שהנאום שלך טוען כי הנסיבות כעת השתנו, הרבה אנשים יכולים לראות רק את ההבדל המשמעותי העובדה כי תקופת המעבר הנוכחית מאפשרת לנשיא לקבל החלטה לא פופולרית ללא עלות פוליטית.

הגברת הפעילות הפלסטינית נגד ישראל על ידי BDS ותביעות בינלאומיות
מזכיר המדינה ג’ון קרי התחייב החודש להתנגד בכל “החלטה מוטה, לא הוגנת שתכליתה דה-לגיטימציה לישראל”. ואף על פי שהוא אמר ביום שישי לאחר ההצבעהה כי הוא גאה “להגן על ישראל מפני כל המאמצים לפגוע בביטחונה או הלגיטימיות שלה בפורומים בינלאומיים, נלחם בעקשנות נגד חרמות, תעמולות למשיכת השקעותת וסנקציות כנגד מדינת ישראל”, אלה הם בדיוק המאמצים שהוסמכו על ידי הטקסט של החלטת 2334. נוסח ההחלטה ביום שישי לא רק שמספק את האישור הראשון של מועצת הביטחון לחוות הדעת המייעצות השערורייתיות ICJ 2004 השוללת מישראל את הזכות להגן על עצמה מפני רקטות מעזה, אלא שמעודד את בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) לקדם בדיקה טרומית האם גורמים ישראליים רשמיים מעורבים ב”פשעי מלחמה” בגין בנייה בהתנחלויות, ומספקת את אותה תנופה לעמידה לדין בבתי משפט לאומיים הטוענים כי הנם סמכות שיפוט אוניברסלית. אם כנגד ציפי לבני כבר הוגשו בעבר בקשה לצווי מעצר בבריטניה, מכאן שהחלטה 2334 רק תחמיר את הלוחמה המשפטית נגד ישראל. ארה”ב לא הייתה צריכה להושיט את ידה למערכה שנועדה ליצור דה-לגיטימצית למנהיגות האזרחית והצבאית והפיכתם לפושעים. יתר על כך, ההחלטה קוראת לכל המדינות לנקוט בפעולה ועלולה להסלים פרסום קיים המבקש להחרים מוצרים ישראליים, חברות ואזרחים. אין ספק כי מועצת זכויות האדם של האו”ם תרגיש מוסמכת להמשיך בהכנת הרשימה השחורה של חברות ישראליות שעושות עסקים מעבר לקו הירוק, שתפורסם במרס. ההחלטה מחייבת את המזכיר הכללי לדווח בכל שלושה חודשים יבטיחו פעילות מתמדת.

בניגוד לטענות ארה”ב, החלטה נכשלת בגינוי ההסתה הפלסטינית
אמרת לאחר ההצבעה כי ארה”ב “לא הייתה נותנת לתת להחלטה זו לעבור אלמלא התייחסה גם לפעולות בלתי יעילות על ידי הפלסטינים כגון טרור והסתה לאלימות.. אבל זה בדיוק מה שקרה: ההחלטה שהתקבלה מזכירה את הטרור וההסתה רק בתקציר; בשום מקום הפשעים האלה אינם מתייחסים לפלסטינים. בעוד ישראל מוזכרת ומואשמת לאורך הטקסט, הפלסטינים מקבלים פטור. ארה”ב החזירה לאחור עשורים של עשייה בכך שאפשרה אימוץ של טקסט כלכך לא מאוזן.

הכישלון של החלטה זו היא להתעמת באמת עם ההסתה הפלסטינית ועולה בקנה אחד עם אי-יכולתך לצאת נגד הסתה שגרתית לאנטישמיות וטרור של מורים ומנהלים פלסטינים בבתי הספר של אונר”א, לה ההנהלה שלכם נתנה 380 מיליון $ בשנה שעברה. שלחנו לך עצומה אחר עצומה, שנתמכו על ידי אלפים ברחבי עולם, ועדיין, ההצהרות היחידות שלך על אונר”א היו להגן או לקדם את הארגון, לא להביא אותו למתן דין וחשבון. אני מקווה שתשני את הגישה שלך כאשר אנו בקרוב נחשוף את התגלית האחרונה של הסתה באינטרנט מבית אונר”א.

 ישראל מואשמת כמי שמהווה את “המכשול העיקרי” לשלום, הפלסטינים חומקים מאחריות
למרות העובדה שהפלסטינים מסרבים לנהל משא ומתן ללא תנאים מוקדמים, סרבו לשאת ולתת גם במהלך הקפאת התנחלויות ב-2009-2010, דחו את עקרונותת הסכם המסגרת של קרי, ומסיתים לטרור ברמות הגבוהות ביותר, בהחלטה הם נקיים מכל אשמה. במקום זאת, ההחלטה מאשימה את ישראל בלבד על כך שיצרה עם ההתנחלויות, “מכשול מרכזי” להסכם שלום כולל ובר-קיימא.

אי היכולת להגדיר התנחלויות הביאה לאיבוד המיינסטרים הישראלי
בהתעלמות ממתווה קלינטון 2000, ממשל אובמה הצליח באופן לא נבון להרחיק את עצמו מן הרוב המכריע של המפלגות הפוליטיות והציבור הישראלי, הרואים ברובעע היהודי, הכותל המערבי, והשכונות היהודיות במזרח ירושלים כגון: רמות וגילה כחלק אינטגרלי ממדינת ישראל-כולן מוגדרות בהחלטה כ”שטח פלסטיני כבוש” -בנוסף, הקהילות היהודיות הישראליות בגושי ההתנחלויות הגדולים כמו גוש עציון כבר שנים נחשבות כחלק מהקונצנזוס הישראלי. הכישלון של ארה”ב להבחין בין אלה ובין התנחלויות ויישובים מרוחקים ומבודדים הביא לדחייה של החלטת האו”ם על ידי חברה ישראלית בכללותה.

לכנות את האתרים הקדושים ליהדות בירושלים “השטחים הפלסטיניים הכבושים” זה מעליב
ההחלטה הינה פוגענית גם עבור יהודים ברחבי העולם, ההגדרה האבסורדית של הרובע היהודי של ירושלים, והאתרים היהודיים הקדושים הר-הבית והכותל המערבי, כ”שטח פלסטיני כבוש”. בתוארך את מחויבותך כלפי ישראל אמרת שהיא אישית ועמוקה, בכמה הזדמנויות שונות ציינת בפני קהלים יהודיים וישראליים שבנך הוא צאצא, מהצד של אביו, של הרב אליהו, החכם היהודי הליטאי מהמאה ה -18 המכונה הגר”א, נחשב לתלמיד החכם הגדול ביותר של זמנו.

חזון השיבה של הגאון לארץ ישראל היה גורם מכריע בבנייתו מחדש של הרובע היהודי, בהשראתו מאה מתלמידיו עלו לירושלים במאה ה- 19 המוקדמות, יתר על כן, בהתחשב בכך שאנו עומדים לציון 100 שנה ליום הצהרת בלפור,אשר הכיר בזכות העם היהודי על הארץ הקדושה- בהצהרה רשמית בינלאומית בסמכות חבר הלאומים-אני מקווה שתוכלו לשקול מחדש את ההיגיון של הפללת תושבים יהודים ברובע היהודי.

בקשה לדיון מחודש ושיכתוב החלטה 242
באמצעות הנחלת שפה חדשה ל”קווי ה- 4 ביוני 1967″, ההחלטה מבקשת לדון מחדש ולשכתב החלטת מועצת הביטחון 242 מנובמבר 1967, אבן הפינה של המשא ומתן לשלום ערבי-ישראלי הונחה לפני כרבע מאה- נתמכה על ידי הפלסטינים באוסלו- וקוראת בזכותה של כל מדינה לחיות בשלום בתוך “גבולות בטוחים ומוכרים” ועל ישראל לסגת “מהשטחים הכבושים“. השגריר הקודם, גולדברג ארתור, הבהיר אז כי קיימים “מחדלים בולטים בשפה” של הטקסט ביחס לנסיגה במילים “הכל”, ו” קווי ה- 5 ביוני 1967″, במילים אחרות, הוא כתב, “לא קיימת הצהרה הדורשת מישראל לסגת מן (או כל)השטחים הכבושים על ידה מ ואחרי 5 ביוני 1967. “במקום זאת, ההחלטה” קובעת נסיגה משטחים שנכבשו מבלי להגדיר את היקף הנסיגה. “ומזה” ניתן להסיק מן השילוב של המילים הבטחה לגבולות מוכרים וקביעת הגבול יתבצע בין הצדדים בהסכמי השלום ביניהם לא יכלול נסיגה מלאה של כוחות ישראליים משטחים שנכבשו”. גולדברג  אמר בדומה למלך חוסיין שהוביל להחלטה 242 ש”יצטרכו לערוך שינויים בשטח”.

הסבר על ההצבעה מסלף את מדיניות ארה”ב ארוכת השנים
נאומך ביום שישי פתח בציטוט מ- 1982 של הנשיא רונלד רייגן שהתנגד להתנחלויות, וטענת כי “היום ההצבעה שלנו עולה לחלוטין בקנה אחד עם ההיסטוריה של שתי המפלגות הגדולות” כיצד נשיאים אמריקאים נגשו לעניין זה. למעשה, הנאום שלך היה סלקטיבי, למעט הצהרות של מנהיגי ארה”ב שדחו את הרעיון לחזרה לקווי שביתת הנשק של 1949, מה שאבא אבן מדינאי ישראלי כינה פעם “גבולות אושוויץ”. לדוגמה, את לא ציטטת את המשך דבריו של הנשיא רייגן, שאמר: “אני באופןן אישי עקבתי ותמכתי במאבק הגבורה של ישראל להישרדות, מאז קום מדינת ישראל לפני 34 שנים. בגבולות שלפני 1967 ישראל הייתה במרחק 10 קילומטרים רוחב בנקודה הצרה ביותר. חלק הארי של האוכלוסייה בישראל חי בטווח הארטילריה של צבאות ערבים עוינים. אני לא עומד לבקש מישראל לחיות ככה שוב”. גם לא ציטטת את הנשיא לינדון ג’ונסון שאמר: אנחנו לא אלה שנאמר היכן עמים אחרים צריכים לצייר קווים ביניהם שיבטיחו את ביטחונם המלא. ברור, עם זאת, כי חזרה לגבולות 4 ביוני 1967, לא יביאו שלום. חייב להיות גבול מאובטח ומוכר”. כמו כן, השמטת את הצהרת המזכיר המדינה שולץ מ-1998: “הסוגיה הטריטוריאלית צריכה להיות מטופלת באופן מציאותי. ישראל לעולם לא תנהל משא ומתן מ או שיכלול חזרה לקווי החלוקה או לגבולות 1967. הפרמטרים של קלינטון מדצמבר 2000, אשר בוחנים סיפוח ישראלי של גושי התנחלויות גדולים, זכו גם הם להתעלמות.

ארה”ב מפרה את התחייבויותיה ממכתבי בוש-שרון (2004)
בכך שההחלטה מאפשרת הנחלת השפה החדשה ל “קווי 4 ביוני 1967”, אשר הם קווי 1949, ארה”ב נסוגה מחלופת מכתבי המשא ומתן בין ראש הממשלה אריאל שרון והנשיא ג’ורג ‘בוש. במכתב הצהיר בוש: כי “לאור המציאות החדשה בשטח, לרבות קיומם של מרכזי אוכלוסיה ישראליים גדולים, אין זה מציאותי לצפות שתוצאת המו”מ על הסדר הקבע תהיה חזרה מלאה ושלמה לקווי שביתת הנשק של 1949, כל המאמצים הקודמים לשאת ולתת על פתרון של שתי מדינות הגיעו לאותה מסקנה”. ראש הממשלה שרון הסתמך על התחייבויות בוש כחלק מעסקת חבילת משא ומתן, והיווה שיקול עליו ישראל הסתמכה בתמורה לנסיגה מוחלטת מעזה. כאשר ארה”ב מתעלמת מהתחייבויות שבכתב לבעלי ברית, האמינות הבינלאומית שלה פוחתת בצורה מסוכנת. יתר על כן, מכתב בוש פוגע קשות בטענתך כי הצבעת ארה”ב ביום שישי “עולה לחלוטין בקנה אחד” עם ההיסטוריה.

להחלטה אין לגיטימציה בדעת הקהל בארה”ב
ההחלטה נדחתה בתוקף על ידי הזרם המרכזי הרחב של החברה האמריקאית, כולל מנהיגי הקונגרס של מפלגתו של הנשיא אובמה. מנהיג המיעוט הנכנס בסנאטט צ’רלס שומר (.D-N.Y) כינה את הצבעת ארה”ב “מתסכלת, מאכזבת ומבלבלת” ואמר כי היא מרחיקה את המזרח התיכון משלום. הסנטור רון ויידן (.D-Ore) “מאוכזב עמוקות” שהממשל “הזניח מדיניות אמריקנית רבת שנים ואפשרה להחלטה חד-צדדית לעבור”. ההימנעות של ארה”ב מ”החלטה חד-צדדית היא בוטה”. הסנאטור  ריצ’רד בלומנטל (.D-VT), אמר “שזה לא מתקבל על הדעת.” והסנאטור מארק וורנר (D-Va.) אמר שהוא “מיואש כי הממשל זנח את מדיניות ארה”ב מזה עשורים על ידי אי הטלת וטו על החלטת האו”ם”. גם השליח המיוחד לשעבר, של הנשיא אובמה למען שלום במזרח תיכון התנגד להחלטה. “זה היה חכם מצד הנשיא אובמה אילולא הטיל וטו החלטה זו”, אמר ג’ורג ‘מיטשל, מנהיג הרוב לשעבר בסנאט, “בגלל העיתוי והנסיבות שזה מוביל ביחס לניסיון להפגיש את הצדדים יחד”.  הוושינגטון פוסט קרא להחלטת ארה”ב “יריית פרידה מסוכנת לעבר ישראל”, עלולה לעשות יותר נזק מתועלת.

מחזירה לאחור עשורים של עשייה אמריקאית
לא הייתה החלטה כזאת בדור הזה, לא מאז שנות כהונתו של קרטר ב -1979 וב -1980, גם החלטות אלה לא מתקיימות בתקופה של מסעות BDS אנטי-ישראלים קיצוניים ולא בהקשר של לוחמה משפטית גלובלית אנטי-ישראלית הדורשת תביעות בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובמקומות אחרים. החלטה זו מחזירה לאחור בכמה עשורים עשייה של נשיאים דמוקרטים ורפובליקאים. יתר על כן, בניגוד למה שקורה עם כמה החלטות אחרות בעבר שארה”ב גיבתה ביקורת על ישראל מעת לעת, אופי התיאום והעיתוי הזהיר של התמרון הזה נגד בת ברית קרובה נראה מכוון ועוין במיוחד.

לסיכום, אני מבקש ממך לשקול מה אחד מקודמיך והמודל שלך לחיקוי, דניאל פטריק מויניהאן המנוח הדגול, היה חושב על מה שארה”ב עשתה ביום שישי.

לדוגמה כיצד הביא את האו”ם לממש את האידיאלים שלו, את בקשת לבטל את הבהירות המוסרית שמויניהאן הביע ברהיטות, בדיוק כפי שציטטת אותו במהלך דיון מינויך לתפקיד כסמל אמריקאי ש”נלחם על הצדק”.

אנחנו בהחלט יודעים מה מויניהאן חשב על קולות דומים שנשמעו בממשל קרטר נגד ישראל בשנת 1979 וב-1980. במאמר הפרשנות האייקוני שלו בשנת 1981 “מצטרפים לתנים” מויניהאן אבחן את הרעיונות המבולבלים שהובילו נציגים ופקידים בארה”ב בכדי לנטוש את ישראל, מה שחברי המערכת בוושינגטון פוסט זיהוו כלהקה בבית האו”ם אשר רודפת אחר ישראל בלי בושה. קרטר, אמר הפוסט, החליט “להצטרף לתנים”.

ההערות של מויניהאן מלפני 36 שנה נוטים לקיים את ההחלטה של השבוע האחרון:

“עבור ארצות הברית להימנע בהחלטה במועצת הביטחון בנוגע לישראל היא המקבילה להסכמה”.
“כתוצאה ישירה של המדיניות האמריקאית,  אפשרה למועצת הביטחון לרדת לרמת העצרת הכללית”.
על ההחלטה ב- 1979 אשר השתמש במילים “השטחים הערביים … כולל ירושלים”, מויניהאן אמר, “ירושלים היא בירת ישראל. איך יכולה להיות בירתה בשטח של אחרים?”
הפעלת אמנת ג’נבה הרביעית, משנת 1949 נגד ישראל בדבר הגנה על אזרחים בימי מלחמה, אחת מסדרה של אמנות שנועדו להסדיר את ההתנהגות של גרמניהה הנאצית ולהביא לדין פלילי התנהגות כזו על פי החוק הבינלאומי, “שיחק בצורה מושלמת לתעמולה הסובייטית ש”ציונות היא הפשיזם של היום”. למותר לציין,, החלטה 2334 מיום שישי מפעילה את אותה אמנה ומשתמשת בשפה שנועדה לתאר את הבנייה הישראלית של בתים בגדה המערבית, או ביהודה ושומרון בשם תכנית החלוקה של האו”ם מ -1947, לפשעי מלחמה.

אין לי ספק כי אילו מויניהאן, היה חי היום, הוא היה אומר שביום שישי ארה”ב, אחרי 36 שנים, שוב הצטרפה לתנים.

מה שאנחנו עדיין לא יודעים הוא המידה שבה ארה”ב, במישרין או בעקיפין, ייתכן שנצחה על מעשה התמרון. אם יתברר שאכן כך הדבר, האם מויניהאן היה אומר שארה”ב לא רק הצטרפה לתנים, אלא הפכה למנהיגת הלהקה?

בכבוד רב,

הלל נוייר
מנכ”ל UN Watch
ז’נבה, שוויץ

Author

unwatch

Related Posts